החלטה בתיק בש"פ 6889/04

            בפני בקשה (שלישית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו - לפי המוקדם.

            נגד המשיב הוגש, ביום 11.5.03, כתב אישום, המורכב משלושה אישומים, ומייחס לו עבירות של סיוע לרצח (שלוש עבירות), השמדת ראיה וסיוע להשמדת ראיה.

            על-פי עובדות כתב האישום, במסגרת סכסוך דמים בין משפחת המשיב לבין משפחה אחרת בנצרת, אשר גבה קורבנות משתי המשפחות, סייע המשיב לרציחתם של ארבעה אנשים בכך שהסיע את הרוצחים אחרי הרצח, והשמיד את העזרים ששמשו אותם - באישום הראשון, השתתף בבדיקת המקום בו עמד להתבצע הרצח, והסיע את הרוצחים לזירת הפשע וממנה - באישום השני, ואסף את הרוצחים מהנקודה שבה נטשו את רכבם לאחר הרצח ושרפוהו - באישום השלישי.

            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. יש לציין, כי במסגרת הסכם עד מדינה אשר נחתם עם המשיב, נתן האחרון את הסכמתו למעצר זה.

            ביום 18.5.03, הורה בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר נ' אפל-דנון) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

            משתמו תשעה חודשים, ומשטרם נסתיים המשפט, הגישה המדינה, ביום 28.1.04, בקשה להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים. בבקשה צוין, כי ביום 8.9.03, חזר בו המשיב מן ההסכם שנחתם עימו.

            ביום 9.2.04, הורה בית-משפט זה (כב' השופטת א' חיות) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

            משתמו תשעים הימים, ומשטרם נסתיים המשפט, הגישה המדינה בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

             ביום 15.6.04, הורה בית-משפט זה (כב' השופט י' טירקל) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

            משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה השנייה, מבקשת כעת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

            לטענת באת-כוח המדינה, העילות אשר עמדו מאחורי מעצרו של המשיב בעבר, כמו גם רמת המסוכנות הנשקפת ממנו, לא קהו עם חלוף הזמן. כמו כן, טענה, להמשך המשפט קבועות כרגע שתי ישיבות, בהן יסתיים משפט הזוטא, אשר לאחריו תוותר התביעה על עדויותיהם עשרות עדים, כך שהתנהלותו של המשפט תהפוך מהירה יותר, וניתן יהיה לצפות את סיומו. עוד טענה היא, כי השיהוי הרב בהתנהלות המשפט נגרם עקב חזרתו בו של המשיב מן ההסכם שחתם עם המדינה, וכפירתו הפתאומית, לאחר תקופת זמן ארוכה, בעובדות כתב האישום. שיהוי נוסף נגרם, לטענתה, עקב ביטולם של שני דיונים על-ידי סנגורו של המשיב.

            מנגד, טוען בא-כוחו של המשיב, כי השיקולים אשר הצדיקו את מעצרו של המשיב מלכחתחילה אינם עומדים עוד, נוכח חלוף הזמן. לטענתו, מדובר במשפט מורכב אשר אין ספק כי יערך עוד זמן רב, ומשכך הם פני הדברים אין להותיר את המשיב במעצר. לא זו אף זו, טען בא-כוח המשיב, עברו של המשיב נקי והוא בעל נתונים ראויים לשם שחרורו לחלופת מעצר.

            לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הרב שהונח לפני, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

            אכן, השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה, לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים. גם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם איננו כשהיה. בשלב זה יש לחזור ולבחון האם די בעוצמת השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה כדי להצדיק את הארכת המעצר כעת. העוצמה הנדרשת גוברת עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת (בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי, פ"ד נה(3), 232; בש"פ 9062/01 מדינת ישראל נ' לוי ואח', תקדין-עליון 2001(4) 158; בש"פ 1147/01 מדינת ישראל נ' בדיר, פ"ד נה(3) 481).

            העבירות המיוחסות למשיב חמורות הן, ופרשיות מסוג זה סבוכות מטבען, ועל-כן הזמן הדרוש לבירורן אינו קצר. אין ספק, כי יומנו העמוס של בית-המשפט המחוזי תרם לכך שההליכים בעניינו של העורר טרם הגיעו לסיומם, אולם גם המשיב גרם להתמשכות ההליכים במשפטו, בין היתר משום חזרתו בו מהסכם עד המדינה שנכרת עימו, החלפת הייצוג והגשת תגובתו לאישום רק כשמונה חודשים מיום מעצרו.

            חרף השיהוי בהתנהלות המשפט, דעתי היא כי באיזון הכולל של השיקולים לעניין מעצרו של המשיב, טרם הגיעה השעה להעדיף את אינטרס היחיד על אינטרס הכלל, הואיל וההנחה בדבר מסוכנות העורר, אשר שימשה עילה למעצרו, מוסיפה להתקיים. מעורבות במעשה רצח, ועל אחת כמה וכמה בשלושה מעשי רצח שונים, מהווה עילת מעצר מובהקת ושיקול כבד משקל לצורך הארכת מעצר. כמו כן, יש לתת את הדעת לעובדה שמעשי הרצח בוצעו על רקע סכסוך בין משפחות, אשר טרם בא על קיצו, ועל-כן ישנו חשש חמור, כי שחרורו של המשיב יוביל להסתעפויות חדשות בפרשה.

            יחד עם זאת, מתבקש בית המשפט המחוזי לעשות מאמץ ולעבות את לוח הזמנים שקבע למשפטו של המשיב על-ידי קביעת מועדים נוספים, כדי לסיים את ההליכים בעניינו במועד מוקדם ככל שניתן, וזאת על מנת שלא תידרש הארכת מעצר נוספת.

            לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 9.8.04, או עד למתן פסק-דין בת.פ.157/03 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, הכול לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ט"ז באב תשס"ד (3.8.04)